– מתוקונת, גמרתי את הנסיעה האחרונה. רפי זרק אותי לבאר-שבע. ייקח לי שעה שעה וחצי.
– ממוש, שמע, לא ידעתי איך להגיד לך… אבל זה מזל גדול… סע לקורין. הי צריכה אותך.
שוב זה קורה. כולה התקשרתי להודיע איפה אני, ונופלת עלי עוד מטלה משפחתית.
נהג מונית. גם בעבודה, גם במשפחה.
– אבל אחותך קנתה לה מכונית לכבוד הלימודים. מה היא צריכה אותי?
– ממוש. הפעם רק תקשיב לה. משברון. אין לה כאן אף אחד חוץ מאיתנו.
כן אני יודע. ההורים שלה בחו"ל, וגם היא נוספת על משימותי …
מה שלא סיפרתי לאשתי זה שאני דווקא שמח לנסוע אליה. אני כל-כך אוהב לפנטז עליה.
בתור נהג מונית, פינטזתי הרבה. על צעירות, על מישהי שתכריח אותי לנסוע לפרדס, על הקבועות.
אבל קורין – הקצפת שבפנטזיה. תמיד עם מחשופים כאלה שמשאירים מקום לדמיון. תמיד מטופחת. תמיד מבושמת.
אתם מבינים – היא הבת של גיסתי – ואני רואה אותה כל הזמן ואף פעם לא ראיתי בדל של שערה על רגליה.
הכי קשה לי? כשאנחנו הולכים כולנו לים. איתה. אני נכנס כל הזמן למים כדי שלא יראו לי את הזיקפה.
בכל פעם שהיינו בים, למחרת כבר עשיתי ביקור אצל פרטית. בשביל להרגיע כמו נערות ליווי.
(אתם מבינים – אשתי פולנייה. יש תאריכים קבועים. חוץ מזה שלא תמיד אני גומר איתה. והיא אף פעם לא גמרה…)
צלצלתי בדלת דירת הסטודנטים. היא פתחה. אותו מחשוף, אותן רגליים חלקות, חצאית מינימלית וגופיית טריקו. אבל האיפור מרוח. בכתה המון.
הציעה משהו קר לשתות. רציתי רק מים. התיישבה לידי והתחילה לבכות.
סיפרה על אבי, החבר שלה. תפסה אותו על חם. ולא מספיק שאני חרמן עליה, היא גם מספרת לי בפרוטרוט באיזה תנוחה מצאה אותו ואת החברה הכי טובה שלה.
אני מנסה להתבדח בבנאליות – "תדגימי לי. לא הבנתי".
היא מסתכלת עלי במבט משונה. והפעם , באמת, רציתי רק לחבק אותה חיבוק אבהי. פרשתי ידי כדי להכיל אותה.
הדבר הבא שאני זוכר זה את מתיקות שפתיה ואת כובד נשימתה. הלשונות חתרו פנימה, סורקות כל פינה .
היא מפשיטה אותי וממשיכה לנשק. כל פינה בגופי מכוסה. ובכל פינה כזו אני חש את צריבת התשוקה.